דיון בסמכות לדון בבקשה "להסב" דוחות תעבורה על שם המחזיק ברכב

1.         המבקש עותר בתובענה זו, כי בית המשפט "יסב" דו"חות תעבורה שנרשמו על שמו, לשמה של המשיבה 2, שהיתה המחזיקה ברכב, באמצעותו נעשו עבירות התנועה בתקופה הרלבנטית.

            בראשית הדברים ביקשתי את התייחסותו של ב"כ המבקש לשאלת הסמכות הענינית.

            לא קיבלתי מענה של ממש, מלבד הטיעון כי " הליך בענין הדו"חות לא קיים בבית המשפט לתעבורה".

2.         הדו"חות הנדונים מוגדרים בחוק הרלבנטי, חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החוק) כ" הודעות תשלום קנס" (סעיף 228(ב), ועבירות התעבורה הנדונות מוגדרות כ" עבירות קנס" (סעיף 228(א)).

            מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, הברירה בידו, על פי סעיף 229 לחוק:

לשלם את הקנס הנקוב בהודעה, ואזי רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו (ס"ק (ח));

להגיש לתובע בקשת ביטול, והתובע מוסמך להיענות לבקשה או לסרב לה (ס"ק (ג), (ד));

להודיע לבית המשפט כי ברצונו להישפט על העבירה, ואזי יוזמן להישפט (סעיף 230);

בחר אותו אדם להגיש בקשת ביטול לתובע והתובע דחה את בקשתו, עדיין שמורה לו הזכות לבקש להישפט בבית המשפט (סעיף 229(א) סיפא).

            החוק קובע מועדים מוגדרים לביצוע הפעולות האמורות.

            עוד קובע החוק (סעיף 229 ח(2)), כי אדם שלא נקט באף אחת מהדרכים האמורות, ולאחר שחלפו המועדים הנקובים בחוק לשם כך, " יראו אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס".

3.         המבקש עותר בתובענה זו למעשה לביטול ההרשעות כנגדו.

            פניה זו צריכה להיעשות לבית המשפט, בפניו היה צריך להישפט אילו היה מבקש להישפט ושבו " כאילו הורשע ונגזר דינו" לאחר שלא נקט באחת הדרכים האמורות ובחלוף המועדים הקבועים לכך.

כאשר מדובר בעבירות תעבורה, זהו בית המשפט לתעבורה, שלו הסמכות הענינית לדון בעבירות התעבורה הנדונות (עבירות קנס "עירוניות", למשל, יידונו בבית המשפט לענינים מקומיים).

4.         גם ההליך שבו נקט המבקש לביטול הרשעותיו אינו נכון, " שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי": ע"א 8080/99 וקס ואח' נ' עיריית תל אביב ואח' (בית המשפט העליון, לא פורסם).

            ואין לבלבל בין מסקנה זו למסקנתו של פסק דין אחר של בית המשפט העליון:

            ע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 715, שם נדונה התיישנותם של קנסות שנפסקו על עבירות תנועה ונקבע כי הערכאה המתאימה לכך הינה בית המשפט "האזרחי" משום שגביית הקנס נעשית על פי פקודת המיסים (גבייה) (נא ראו הרחבה בנדון בפסק דיני ב-ה"פ 201211/05 מנדלוביץ נ' עיריית תל-אביב).

5.         המבקש טוען כי פנה למשטרה בבקשה להסב את הדו"חות על שמה של המשיבה 2.

            גם אם נראה בפניה כזו בקשת ביטול המוגשת לתובע בהתאם לחוק, וגם אם נניח כי הבקשה הוגשה במועד הקבוע לכך בחוק, הרי משסורבה הבקשה, היה על המבקש לפנות לבית המשפט בבקשה להישפט, ומשלא עשה כן, דינו, כאמור, כאילו נשפט, הורשע ונגזר דינו לתשלום הקנס.